על התמקדות
גופינו חי כל סיטואציה בחיינו בצורה שלמה. יחד עם זאת, לרוב איננו מודעים לאופן השלם, ואנו פונים למצב או לבעיה מתוך תפיסה מסוימת או רגש מסוים, שהינם חלקיים בלבד.
בהתמקדות אנו לומדים להפנות תשומת לב עדינה, קשובה, אמפאתית וסקרנית אל הדבר השלם הזה, הנוצר מכך שהגוף בעצם חי את המידע.
אנו שמים בצד את כל הפרשנויות וההשערות, וממתינים לתחושה עדינה, שלעיתים אף מעורפלת תחילה, שתופיע. זהו קצה שממנו אנו ממשיכים בצעדים נוספים המשנים את השלם.
אנו מרשים לעצמנו להיות באי-ידיעה לגבי העניין עליו אנו מתמקדים, ומפתחים בתוכנו נוכחות מקבלת ומתרחבת, לכל מה שמופיע.
בהתמקדות אנו הולכים מעבר למחשבות ולתפיסות הרגילות, לתוך חוויה ישירה של כאן ועכשיו. שם מתרחשים שינויים אמיתיים. אנו לומדים לבטוח ביכולת הטבעית של הגוף להעלות תובנות ולהוביל עצמו לריפוי.
"כל בעיה או מצב שלילי נושאים בתוכם באופן מרומז את הכיוון לפתרון החיובי שלהם"
ג?נדלין, אבי שיטת ההתמקדות
כיצד פותחה השיטה?
ההתמקדות פותחה בשנות ה-50' על-ידי פרופסור יוג'ין ג'נדלין (אונ' שיקאגו), אשר עסק בחקר השאלה: "מדוע הפסיכותרפיה עוזרת לאנשים מסויימים ולאחרים לא?" במחקרו, הוא וחוקריו הצליחו לדייק בקביעה, כבר מן המפגש הראשון או השני, האם הטיפול יצליח. כלומר, האם יחולו שינויים מובחנים וממשיים אצל המטופל. הם גילו באופן מפתיע כי ההצלחה אינה תלויה בתכנים שהועלו או בשיטות הטיפול השונות, אלא באלו ש"יודעים להיות מטופלים".
את אותן מיומנויות שהיו למטופלים אלו באופן טבעי, הביא ג'נדלין לכדי שיטה פרקטית שניתן ללמד וללמוד. באופן זה, אנו יכולים להיות "המטפלים" של עצמנו, לכל היותר נזדקק למישהו שיהיה שם נוכח עבורנו ויקשיב.
כיצד השיטה מיושמת?
מיומנות זו עיקרה שהייה עם תחושות, גם כשהן מופיעות באופן מעורפל, תיאורן באופן הייחודי בו הן מופיעות ברגע, יצירת מגע עימן, והקשבה פנימה למה שיש לגופנו לשתף אותנו.
לרוב, כשעולה בנו כאב, למשל, נהיה מזוהים עם הרצון לסלק אותו. נרצה שהכאב לא יהיה שם. ומה אם ננסה לקבל את הכאב ונאפשר לו להיות? כנראה שנגלה שיש שם עוד מלבד הכאב, וייתכן שהכאב עצמו אף ישתנה. יותר מזה, מה אם נקבל גם את הרצון לסלק את הכאב, ונכיר גם בו? נוכל לגלות שאין גבול ליכולת שלנו להתרחב ולהכיל בתוכנו את כל אותם קולות ותחושות מבלי להיזדהות עימם, או לחילופין, להדוף אותם.
במה יעזור לנו להכיל את כל אותם תחושות וקולות?
נכיר את עולמנו הפנימי טוב יותר. נפתח מודעות לכל ההתרחשויות הפנימיות שמפעילות אותנו "על אוטומט". נפתח את היכולת לזהות משהו בנו מבלי להיות מזוהים איתו, ונוכל סוף, סוף להקשיב לכל מה שמנסה להשמיע עצמו שוב ושוב בתוכנו ובגופנו. נפתח את היכולת להישאר ללא מילים (ואולי אפילו נלמד לאהוב זאת) ובכך נפנה מרחב שיאפשר תנועה פנימית הלאה. מתוך כל זה ניווכח כי בעיות בחיינו נפתרות לפתע, התנהגויות שלנו משתנות. נחווה הקלות ברובד הפיזי, נקבל תשובות וודאיות מבפנים לשאלות שונות בחיינו. דברים שהיו אטומים בפנינו יפתחו ויתבהרו. נחווה רגשות שהיו חבויים בנו ולא ידענו על קיומם. ונפתח יותר ויותר אמון בגופנו ובידע הטמון בו.
ההתמקדות מאפשרת קבלה רדיקאלית. כשאנו לומדים לקבל כל חלק בנו, כל קול בראשנו, כל תחושה בגופנו, אנו מפתחים נוכחות אמפאתית וסקרנית פנימה, ומכאן גם החוצה לסובבים אותנו.
בנימה אישית
אני מצאתי שההתמקדות מלאה בחמלה מרגשת. היא מקבלת כל מי שרוצה להופיע בתוכה. אין סגירת דלת.
היא עוזרת לנו להשתחרר מההתנגדות שלנו להיות בהווה, ומביאה אותנו למנוחה ברגע.
באותם רגעים בהם יש השלמה פנימית מלאה עם הדברים כפי שהם, שם נוצר שינוי, והחיים יכולים לנוע בנו ודרכנו ביתר רכות, פשטות וחופשיות.
חן עין-הבר: מנחה מוסמכת להתמקדות, בגישות Inner Realationship F. ו- Whole Body F. מלווה אנשים בתהליכים אישיים, ומנחה קבוצות. מלמדת בבית-הספר לפסיכותרפיה מתקדמת "מגד". מורה מוסמכת ליוגה. מתרגלת יוגה ומדיטציות ממסורות המזרח מזה כעשור. אמא.ביחד עם בן זוגה, יניב, מציעים לימודים מקצועיים והתפתחות אישית, ב"פשטות".
